1. עקרון
שטח, לא רק לשימוש צבאי, אלא גם לכרייה. רכבי כרייה רבים הם כלי רכב עם הנעה על כל גלגל. יש יותר רכבים עם שלושה סרנים ללא הנעה קדמית. נושאת עומס היא גם בעיה. קשה למשוך עשרות טונות של עפרה ומאות טונות של עפרה.
עיקרון הדיפרנציאל הוא שאם גלגל אחד מאבד מספיק חיכוך, הוא יעשה סרק במהירות כפולה. בדרך כלל, כונן מלא יכול לפתור את הבעיה. כדי לשפר את הביצועים, נדרשת נעילת דיפרנציאל לנעילת פונקציית הדיפרנציאל. זה לא מאוד שימושי ומסובך. לטרקטורים המיועדים לשדות אורז בדרום יש את המכשיר הזה. לרכב יש את זה, שהוא בעצם "קונפיגורציה מלאה" חסרת משמעות, בדיוק כמו מצית, שבו נעשה שימוש נדיר.
2. נוחות
הגיון בסיסי נוסף הוא נוחות, הקשורה ישירות לרוחב המסילה. קל להבין את העיקרון הגיאומטרי שככל שהגלגל רחוק יותר, זווית תנודת הגוף קטנה יותר כאשר הגלגלים הקדמיים והאחוריים עוברים בתורו דרך המכשול. אם שני הגלגלים נמצאים במרחק של 100 מטר זה מזה ולבנה מתגלגלת, אז מיקום הנוסעים ישתנה רק למעלה ולמטה, מה שעלול להתבטל על ידי הקפיץ, ולזווית כמעט לא יהיה אותו "הלוך ושוב" לשנות כמו כיסא הנדנדה. זו הסיבה שהמכונית הנשיאותית שלוש הדלתות נועדה להאריך את המסלול ולשפר את הנוחות. רוחב המסילה משפיע ישירות על רדיוס המעבר. כדי לקבל רדיוס מעבר משביע רצון, אי אפשר לקבל רוחב מסילה ארוך. לכן, רכב שטח אמיתי כמו ה-212 לא יכול להיות נוח. השניים אינם מתאימים. אתה לא יכול לחיות בלעדיי. האינדיקטור הרביעי הוא יכולת הטיפוס. עיצוב הכביש המהיר מבוטא באחוזים, תכנון הרכבת מבוטא באלפית ועיצוב הרכב מבוטא בזווית. זוהי סתירה בלתי סבירה וצריכה גיור. יכולת הטיפוס נקבעת בעיקר לפי מומנט המנוע, ומנוע הדיזל עדיף על מנוע הבנזין. למעשה, ישנם גורמים נוספים. לדוגמה, כאשר מפלס השמן נוטה, מיכל השמן ומשאבת השמן אמורים להיות מסוגלים לספוג שמן.
3. הנעה לכל הגלגלים
עם הנעה על כל הגלגלים, אתה יכול לעזוב את הכביש לנסיעה בשטח, אבל יכולת התנועה ועיצוב הפריסה השונה לא יהיו זהים. קודם כל, הידע הבסיסי הוא שהשלדה צריכה להיות גבוהה, שתלוי בקוטר הצמיג. בתיאוריה, הפריסה היא להשיג שלושה אינדיקטורים: זווית גישה, זווית יציאה ורדיוס מעבר. זווית הגישה היא הזווית שבה המכונית יכולה לטפס (לא למעלה, אלא למעלה). הוא מורכב מהזווית שנוצרת על ידי הגלגל הקדמי והפגוש.
אם זווית הגישה קטנה והשיפוע בפועל גדול, הפגוש יגע בכביש לפני שהגלגלים יעלו במדרון. קחו את הקיר כדוגמה. אף מכונית לא יכולה לקבל זווית גישה של 90 מעלות. אם הגלגלים לא יכולים לגעת כלל בקיר, הפגוש יעמוד נגדו, כך שהוא לא יכול לעלות על הקיר. המכונית כנראה פגעה בקיר.
אם חיתוך הגלגל הקדמי נמצא מחוץ למרכב המכונית ויכול לגעת תחילה בקיר, אז תהיה זווית גישה של 90 אחוז ותוכל לטפס על הקיר באופן תיאורטי. זווית היציאה הפוכה. הגלגל האחורי נוצר עם הקצה האחורי של המכונית, מה שקובע כמה המכונית יכולה להשאיר. אם זווית זו לא מספיקה, אז כאשר המכונית תפנה לכביש המישורי לאחר ירידה, גוף המכונית ישרוט את הכביש לפני שהגלגלים האחוריים יגיעו לכביש השטוח, והגלגלים האחוריים יהפכו ל"מתלים". כאילו המכונית הייתה מקוממת, היא לא יכלה לזוז. באותו אופן, אם חיתוך הגלגל האחורי נמצא מחוץ לגוף, תיאורטית יש גם 90 אחוז זווית יציאה, שעלולה לצאת מהקיר.
4. שני סיבובים
שני גלגלים, והנקודה הנמוכה ביותר (בדרך כלל פיר ההילוכים) בתחתית המכונית, מציירים קשת בשלוש נקודות, כלומר דרך הרדיוס. החלטה זו עלולה להיות מכשול גדול מדי מסוג סוללה. אם רדיוס המעבר של המכונית גדול מדי, כאשר עוברים דרך מכשול עם רדיוס קטן, לפני שהגלגל הקדמי נוחת, גוף המכונית או גל ההילוכים ייגעו במכשול, ובמקרים חמורים, הוא יוצב ויהפוך "צלחת מעוותת", שאינה ניתנת להזזה. גל ההינע של ההינע האחורי בהחלט ייפגע.
